חוק הירושה הצרפתי הוא היבט מכריע של מערכת המשפט הצרפתית השולטת בחלוקת נכסים ונכסים לאחר מותו של אדם. היא מבטיחה את העברת הנכסים ליורשים החוקיים בצורה הוגנת ומוסדרת. הבנת המורכבויות של חוק הירושה הצרפתי חיונית לאנשים המתגוררים בצרפת או לבעלי נכסים במדינה.
אחד מעקרונות היסוד של חוק הירושה הצרפתי הוא המושג של ירושה כפויה. המשמעות היא שאנשים מסוימים, המכונים "יורשים שמורים", זכאים לחלק מעיזבונו של המנוח, ללא קשר להוראות שנקבעו בצוואה. היבט זה מבדיל את חוק הירושה הצרפתי ממערכות הרווחות במדינות אחרות.
חוק הירושה הצרפתי, היורשים השמורים כוללים ילדים, במקרים מסוימים הורים, ובן הזוג שנותר בחיים. אנשים אלו זכאים לחלק מסוים מהעיזבון, המכונה "העתודה המשפטית". את החלק הנותר, המכונה "החלק הזמין", יכול המנוח להיפטר בחופשיות באמצעות צוואה או אמצעים אחרים.
כדי להבטיח העברת נכסים חלקה, חיוני להתייעץ עם אנשי מקצוע משפטיים המתמחים בדיני חוק הירושה הצרפתי. הם יכולים להדריך אנשים בתהליך המורכב של עריכת צוואה העומדת בדרישות הקבועות בחוק. אנשי מקצוע אלו מסייעים להבטיח כי האינטרסים של המוריש וזכויות היורשים השמורים מכובדים.
בשנים האחרונות, חוק הירושה הצרפתי ראה כמה שינויים, במיוחד עבור תושבים בינלאומיים. תקנת הירושה של האיחוד האירופי, שנכנסה לתוקף ב-2015, הציגה כללים חדשים לגבי סמכות השיפוט והחוק החל על תיקי ירושה הכוללים מספר מדינות. תקנה זו שמה לה למטרה לפשט את התהליך של ירושה חוצת גבולות בתוך האיחוד האירופי, לספק יותר ודאות ויכולת חיזוי לאנשים עם נכסים במדינות חברות שונות.
כאשר עוסקים בחוק הירושה הצרפתי, חשוב לשקול את ההשלכות של מיסוי. בצרפת, מס ירושה, המכונה "droits de succession", מוטל על העברת נכסים מאדם שנפטר ליורשיו. שיעורי המס משתנים בהתאם למערכת היחסים בין הנפטר ליורש וכן לשווי הנכסים המועברים.